תוֹכֶן
הצף הצהוב-חום הוא חבר די בלתי ראוי לציון בממלכת הפטריות והוא נפוץ למדי. אבל השתייכותו למשפחת ה-Amanitaceae (Amanitaceae), הסוג Amanita (עוף זבוב), מעלה מספר ספקות לגבי אכילתו. בלטינית, שמו של המין הזה הוא Amanita fulva, והוא נקרא בפי העם ציפורן זבוב כתום, ציפורן זבוב חום צהוב או ציפורן חום.
איך נראית מצוף צהוב-חום?
מצוף צהוב-חום נפוץ ונפוץ למדי נחשב למין בטוח לבני אדם, אך בשל השתייכותו לסוג אמניטה, גם קוטפי פטריות מנוסים נזהרים מעט מפטרייה זו.
לצוף עצמו יש גוף פרי של כובע וגבעול (אגריקואיד) שנוצרו בבירור, ה-hymenophore הוא למלרי.
תיאור הכובע
לפטריית זבוב צעירה בצבע צהוב-חום יש כובע בצלתי עם קצוות מכופפים, שככל שהיא גדלה, מתיישר והופך שטוח בקוטר מ-4 עד 10 ס"מ עם פקעת לא בולטת במרכזה. הצבע לא אחיד, כתום-חום, כהה יותר לכיוון האמצע, עד לגוון חום. המשטח חלק, מעט רירי, עם חריצים הנראים בבירור לאורך הקצה.
העיסה שברירית למדי, מימית, בשרנית יותר במרכז הפקק. בחיתוך צבעו לבן, הריח מעט פטריות, הטעם מתקתק.
Hymenophore עם לוחות הממוקמים לעתים קרובות שאינם מתמזגים לגבעול. הצבע לבן עם גוון צהבהב או שמנת. אבקת הנבגים בצבע בז', הנבגים עצמם כדוריים.
תיאור הרגל
הרגל רגילה בצורתה, גלילית, די גבוהה - עד 15 ס"מ. קוטר - 0.6-2 ס"מ. אין לה טבעות, כמו ציפורן זבוב טיפוסי. אבל יש וולבה חופשית דמוית שק, שעליה נראים כתמים חומים-צהובים.
פני הרגל לבנים אחידים עם גוון כתום, חלק, לפעמים עם קשקשי לבד קטנים. הוא חלול מבפנים, המבנה צפוף, אבל די שביר.
איפה ואיך זה גדל
הציפה הצהובה-חום גדלה בכל מקום כמעט בכל יבשת אירואסיה - ממערב אירופה ועד למזרח הרחוק. ניתן למצוא אותו גם בצפון אמריקה ואפילו בצפון אפריקה.ברוסיה הוא נחשב למין נפוץ ונפוץ למדי, במיוחד במערב סיביר, פרימורסקי קריי, סחלין וקמצ'טקה.
הוא גדל בעיקר ביערות מחטניים ומעורבים, לעתים רחוקות יותר ביערות נשירים. מעדיף קרקעות חומציות ואדמות ביצות.
תקופת הפרי ארוכה - מתחילת הקיץ ועד אמצע הסתיו (יוני-אוקטובר). גופי פרי גדלים או בנפרד או בקבוצות קטנות.
האם הפטרייה אכילה או לא?
הציפה הצהובה-חום מסווגת כאכילה על תנאי, ויש לה טעם חלש אך נעים. בשל שבריריות העיסה, פטריה זו אינה פופולרית במיוחד בקרב קוטפי פטריות, שכן בשלמותה כמעט בלתי אפשרי להביא את גופי הפרי הביתה.
כפילים וההבדלים ביניהם
בין מינים דומים עם ציפה צהובה-חום ניתן למצוא את הבאים:
- ציפה מצהיבה, מסווג גם כאכיל על תנאי, נבדל בצבע צהוב חיוור בהיר יותר והיעדר כתמים על הוולבו;
- לצוף אומבר צהוב, נחשב גם לאכיל על תנאי, מובחן על ידי צבע הכובע ללא גוונים חומים, כמו גם על ידי גוון בהיר של הקצוות.
ראוי גם לציין שכמעט כל המצופים דומים במראה, והם שייכים למעמד האכילים בתנאי. אבל ספציפית, ניתן להבחין בין הצוף החום לבין נציגים רבים של ציפורני זבוב רעילים בהיעדר טבעת על הרגל.
סיכום
הציפה הצהובה-חום היא קרובת משפחה של ציפורני הזבובים הרעילות, אך בניגוד אליהם, מין זה עדיין נחשב לאכיל על תנאי ובטוח לצריכה לאחר רתיחה ממושכת.הטעם מתבטא בצורה חלשה, כך שגופי הפרי עדיין אינם מייצגים שום ערך גסטרונומי מסוים. כמו כן, הם אינם מעניינים את קוטפי הפטריות בשל שבירותם.
