תוֹכֶן
פירות אבוקדו זמינים באופן נרחב כבר די הרבה זמן. אבל אין זה סביר שכל חובב אבוקדו חשב ברצינות על כמה מינים וזנים שונים של צמח זה קיימים בעולם וכיצד הם שונים. בינתיים, יש לא מעט הבדלים, הן בגווני הצבע, והן בגודל, ובצורה ובטעם. ברוסיה, רק הזנים העמידים ביותר של אבוקדו גדלים כיום, ובסך הכל ידועים יותר מ-400 מהם בעולם.
אילו זני אבוקדו קיימים?
כמעט כל הזנים המוכרים כיום של האבוקדו מקורם ביבשת אמריקה. אבל, בהתאם להסתגלותם לתנאי אקלים שונים, נהוג להבחין בין שלושה גזעים או סוגי אבוקדו:
- מֶקסִיקָני אוֹ סוּבּ טְרוֹפִּי;
- גואטמלה אוֹ ביניים;
- מערב הודו אוֹ טְרוֹפִּי.
הצמחים השייכים למין המקסיקני הם העמידים ביותר. מולדתם היא הרי מקסיקו ומרכז אמריקה, ולכן הם מסוגלים לעמוד בתנאים קשים יחסית וכפור עד -8-10 מעלות צלזיוס.מאפיין אופייני לעצים השייכים לגזע זה הוא ריח האניס המיוחד שהעלים פולטים בעת שפשוף. הפרחים של צמחים אלה פורחים לאורך תקופה ארוכה ממרץ עד יוני. יחד עם זאת, לפירות קטנים, במשקל של עד 300 גרם, יש זמן להבשיל עד הסתיו (מספטמבר עד נובמבר). יש להם עור דק, עדין וחלק. צמחים ממין זה מעובדים בהצלחה באקלים הים תיכוני, כמו גם ברוסיה, כעמידים וחסרי יומרות.
מינים השייכים לגזע הגוואטמלי או הגזע המעבר הם תרמופיליים יותר ודורשים טיפול רב יותר. מולדתם היא רכסי ההרים בדרום מקסיקו ובגואטמלה, שם מתרחשים כמובן כפור, אך לעתים רחוקות מאוד. עלים של העצים חסרי ריח, והפרחים מופיעים בחודשים מאי-יוני. צמחים מאופיינים בתקופה ארוכה של הבשלת פירות - מ 12 עד 15 חודשים. במשך תקופה כה ארוכה, לאבוקדו הגדול ביותר יש זמן להבשיל, אשר יכול לשקול עד 1-1.5 ק"ג. קליפתם עבה, בעלת חספוס גדול, והזרע קטן, אך בדרך כלל קשה להפריד מהעיסה.
לבסוף, המינים הכי אוהבי חום הם אלה השייכים לגזע המערבי ההודי או הטרופי. צמחים אלו הם התובעניים ביותר מבחינת תנאי הגידול ואינם סובלים הבדלים עונתיים גדולים בטמפרטורות. הם פורחים גם בסוף האביב, אך תקופת הבשלת הפרי שלהם קצרה בהרבה - כ-7-8 חודשים. לאבוקדו מזנים אלה יש עור דק ובשר עדין, והמשקל יכול להשתנות באופן משמעותי בהתאם לתנאי הגידול.
למרות חלוקה זו לפי מאפיינים אקלימיים, רוב זני האבוקדו הפופולריים ביותר כיום התקבלו כתוצאה מהצלבה בין-ספציפית ולכן עשויים להיות בעלי מאפיינים של גזעים שונים ולהיות עמידים פחות או יותר לתנאי מזג האוויר.
ישנם מספר סיווגים אחרים של זני אבוקדו. לדוגמה, לפי סוג הפריחה:
- סוג א - אם עובר יום לפחות בין תקופות הפריחה של הזכר לנקבה;
- סוג ב' - אם עוברות פחות מ-24 שעות בין תקופות פריחה שונות.
זני אבוקדו יכולים להיות שונים גם בצבע הקליפה (מירוק בהיר לשחור), צורה (בצורת אגס, עגול, אליפסה), גודל (מ-150 גרם עד 1500 גרם) וטעם הפרי.
הזנים הטובים ביותר של אבוקדו עם תמונות
ללא קשר למינים הטבעיים השונים, להלן מתארים בפירוט את הזנים המודרניים הפופולריים ביותר של אבוקדו עם תמונות, אשר ניתן למצוא גם למכירה בשווקים ובחנויות ברוסיה.
זן אבוקדו פוארטה
הזן מוכר מאז 1911. זהו הכלאה בין אבוקדו מקסיקני לגואטמלה. הצורה היא לרוב בצורת אגס, והעצם קטנה בגודלה ובעלת צורה של טיפה. הפירות עצמם בינוניים בגודלם, במשקל של כ- 400 גרם. הקליפה דקה, חלקה, מופרדת בקלות מהעיסה, הצבע בדרך כלל ירוק, ללא גוונים בהירים וכהים בולטים, ואינו משתנה במהלך תהליך ההבשלה. פריחה מסוג B, מניבה פרי בעיקר בסתיו.
מגוון אבוקדו פינקרטון
הפירות של זן זה יכולים להיות חורף או קיץ מבחינת הבשלה.ואם לאבוקדו הקיץ יש אחוזי שומן גבוהים וטעם מדהים, אז אבוקדו חורף הוא די מימי ודל בשומן. אבל כולם מאוחדים בצורת הפרי המוארכת בצורת אגס עם חרצן קטן, שתופס לא יותר מ-10% מנפח האבוקדו הכולל, וקליפה עבה ופצעינית. צבע העיסה יכול להיות שונה מאוד: לבן, צהוב, ירקרק. כשהיא מבשילה, העור מתכהה בגלוי. משקל הפרי יכול להגיע ל-500 גרם. הזן די חדש, הוא גדל רק משנת 1972.
העצים של זן זה חזקים מאוד, מתפשטים ובעלי תפוקה גבוהה.
זן אבוקדו אטינגר
אטינגר נחשב בצדק לאחד מזני האבוקדו הטעימים ביותר.
הוא גדל בישראל מאז 1947 ולמרות תכולת השומן הנמוכה שלו, יש לו מגוון רחב של טעמים. אבוקדו בשל יכול לטעום כמו צנוברים, יוגורט, גבינה מעובדת, ואפילו פטריות מטוגנות. הפירות בינוניים בגודלם, בצורת אליפסה-אגס. בין שאר הזנים הוא בולט באבן האפורה הגדולה שלו, אך הקליפה דקה וחלקה מאוד, ולעיתים נשברת בעת קילוף. אבל בניגוד לזנים אחרים של אבוקדו, הוא אינו מכיל רעלים, כך ששום דבר רע לא יקרה אם תבלע בטעות חתיכה קטנה ממנו.
בנוסף, ייחודו של זן אטינגר טמון בעובדה שפירות האבוקדו אינם מתקלקלים עקב אחסון ממושך, אלא להיפך, רוכשים ניואנסים נוספים בטעם.
זן אבוקדו האס
זן האבוקדו הזה, הגדל לרוב בקליפורניה, הוא אחד הנפוצים ביותר, במיוחד בקרב אלו שהובאו לרוסיה. ייתכן שהסיבה לכך היא העובדה שהוא מבשיל לאורך כל השנה. הפירות מאופיינים בצורת אליפסה, גודל בינוני וגבן קטנה.הקליפה צפופה מאוד, פצעונית, ועם הבשלתה היא הופכת לסגול כהה וכמעט שחורה. אבוקדו גם מאוחסן היטב וקל לשינוע. יחד עם זאת, הבשר בצבע ירוק בהיר ובעל תכולת שומן מוגברת וטעם אגוזי עדין.
מגוון אבוקדו בייקון
אחד הזנים הרזים ואפילו מעט מימיים. שייך למין המקסיקני. הפירות קטנים מאוד עם זרע בינוני וקליפה ירוקה דקה וחלקה שלמעשה אינה משנה את צבעה במהלך ההבשלה. הצורה אליפסה, הבשר ירוק בהיר. הוא גדל בעיקר בקליפורניה מאז 1951.
זן אבוקדו גוון
פירות בינוניים-גדולים, עגולים אליפסים מכל הבחינות מזכירים מעט את אבוקדו הס. העור צפוף, פצעוני, ירוק ואינו נפרד היטב מהעיסה. העצם קטנה, צורתה עגולה.
לעיסה גוון צהבהב וטעם של ביצים מקושקשות, עם אחוזי שומן גבוהים.
זן אבוקדו ריד
לפירות הזן הזה יש צורה לא סטנדרטית, כמעט כדורית. הם יכולים להיות די גדולים בגודלם, להגיע למשקל של 450-500 גרם. אבוקדו שייך לזן גואטמלה ולכן אינו סובל טמפרטורות קפואות. הקליפה העבה אינה משנה את צבעה הירוק במהלך ההבשלה. גם האבן עגולה, בינונית בגודלה ויכולה להוות עד 17% מנפח הפרי הכולל. לעיסה גוון צהבהב למדי והיא מאופיינת באחוז שומן גבוה ובטעם המזכיר אגוזים ואגסים כאחד.
הפרי מתרחש בעיקר בקיץ. זן זה גדל מאז 1948.
זן אבוקדו זוטנו
מגוון מצוין מהזן הגואטמלי. הוא החל לגדל בשנת 1926 בקליפורניה, אך כרגע האספקה העיקרית מגיעה מדרום אפריקה ומישראל. הזן נחשב לזן קיצי מבחינת הבשלה, אך בשל העובדה שהוא גדל גם בחצי הכדור הדרומי, ניתן למצוא אבוקדו אלו במכירה לאורך כל השנה.
הפירות בצורת אליפסה-אגס וגודלם למדי. העור חלק ומתקלף בקלות מהעיסה. יש לו גוון ירוק בהיר, הנמשך לאורך כל תקופת הבשלות. גם הזרעים גדולים, הם עגולים ולעיתים מוארכים אליפסה. העיסה שומנית וטעימה מאוד, בצבע לבן או מעט קרמי. אנשים רבים מוצאים שהטעם של חלק מהזנים שלו דומה לתפוח.
סוגים וזנים אחרים של אבוקדו
ישנם עדיין זנים רבים ושונים של אבוקדו בעולם. ביניהם אלה שגדלים ברוסיה באזור סוצ'י ואדלר.
מכסיקלה
נציג טיפוסי של הגזע המקסיקני. הזן עמיד יחסית לקור ויכול לסבול תקופות יובש. בתנאי האקלים של הקווקז הוא מביא את התשואות הגדולות ביותר. זהו נציג טיפוסי של זן האבוקדו השחור. כי הגוון הסגול הכהה של הפרי הופך לשחור עם הבשלתו. הפירות קטנים מאוד, במשקל של עד 100 גרם, וצורתם מלבנית. הם מבשילים מסוף אוגוסט עד אוקטובר.
פואבלה
עוד זן שנוח לחלוטין עם קור וכפור וגם שייך לגזע המקסיקני. הפירות בצבע חום כהה וצורתם אליפסה-ביצתית וגודלם מעט יותר גדול. הם מגיעים למשקל של 200 גרם.הם מבשילים כמה חודשים מאוחר יותר מהזן הקודם, בנובמבר-דצמבר.
סמיל-34
ניתן לסווג מגוון זה כאליטה ואקזוטי. לפחות ברוסיה זה נדיר מאוד. הפירות מרשימים בגודלם, גדלים במשקל עד 1000 גרם. צורת האבוקדו קרובה יותר לכדורית. גם האבן די גדולה בגודלה ויכולה להוות עד 30% מנפח הפרי. העור ירוק ומתכהה מעט בהבשלה.
למרות העובדה שזן זה גדל באקלים חם, בעיקר ברפובליקה הדומיניקנית, פירותיו עמידים בפני כפור באופן מפתיע. ניתן לאחסן אותם לאורך זמן במגוון טמפרטורות, כולל טמפרטורות נמוכות למדי.
העיסה במצב חצי בשל עסיסית למדי ויש לה קצת טעם פירותי. אבל כשהוא בשל לחלוטין, הוא הופך צפוף יותר, שמן יותר, בעל טעם אגוזי ורוכש גוון צהוב.
שחור מלכותי
עוד זן שחור של אבוקדו, שגם אותו ניתן לסווג יותר כפרי ממעמד עילית. הצורה מעוגלת, והעור צפוף ושחור עז. לעיסה הקרמית יש צבע צהוב עשיר. העצם קטנה.
מגוון זה נדיר מאוד. הפירות מבשילים בתקופת הסתיו-חורף, כך שניתן למצוא אותם במכירה מנובמבר עד מרץ.
ריאן
אחד הזנים הטעימים ביותר, עם תכולת שומן מקסימלית. הוא גדל במשך זמן רב, מאז 1927.
הצורה יכולה להיות מגוונת: מסגלגל לצורת אגס מוארך. הקליפה הירוקה עבה וצפופה, עם פצעונים מדי פעם. לעיסה יש גוון צהבהב. הטעם מזכיר פירה רך בתוספת חמאה ועשבי תיבול.
צורת האבן עגולה, גדולה למדי, ויכולה לתפוס עד 35% מהנפח הכולל של הפרי.הפירות בינוניים בגודלם ומבשילים מסוף ספטמבר ועד דצמבר כולל. יכולת ההובלה נמוכה, במיוחד שאם קוטפים את הפירות בוסר מדי, הם מתחילים להידרדר עוד לפני שהם מספיקים להבשיל לחלוטין.
אדריס
טעים מאוד עם תכולת שומן בינונית, הפירות של זן זה הם קטנים בגודלם וצורתם סגלגלה. הזרע בינוני בגודלו, והקליפה ירוקה, עבה למדי עם פצעונים.
הפירות של זן זה מבשילים באביב, כאשר יש להם ביקוש מרבי.
ברנקר
לזן עם פירות קטנים יחסית יש בשר בהיר ובז' עם אחוז שומן בינוני, המזכיר בטעמו חלמון ביצה. צורת הפרי די בצורת אגס, האבן בהירה, סגלגלה.
הקליפה הדקה והחלקה מופרדת בקלות מהעיסה. הוא מאופיין בצבע ירוק בהיר עם כתמים כהים יותר. אבוקדו מבשיל בסתיו.
סיכום
זני אבוקדו הגדלים באופן פעיל בכל האזורים הטרופיים והסובטרופיים של כדור הארץ מגוונים מאוד. חלקם אידיאליים לסלטים, אחרים למנה המקסיקנית המסורתית גוואקמולי. את עיסת הפירות הכי שמנים אפשר פשוט למרוח על לחם במקום חמאה. וההרכב העשיר במינרלים וויטמינים מאפשר להשתמש בהם ברפואה ובקוסמטיקה.
